הגעתי לחנות במטרה לתקן את האייפון שלי ולהתעניין ברכישת מכשיר חדש.
בכדי לחסוך זמן, ולא להמתין עד שעה וחצי כמו שמובטח, ניצלתי את זמן הפסקת האוכל שלי בכדי ללכת למסור את המכשיר לתיקון.
חזרתי לאחר 3 שעות כשסיימתי לעבוד, רק כדי לגלות שכפתור הבית חסר ואצטרך לחזור עוד חצי שעה. מובן שדברים כאלה קורים, אבל לי גם מותר לכעוס כאשר אני מגיעה רעבה ועייפה אחרי יום עבודה ואחרי שחלף כפול מהזמן בו הם מבטיחים שהמכשיר יתוקן!
בד"כ הימים שלי עמוסים מאוד בעבודה ולימודים (סטודנטית), אך למזלי תקופת המבחנים נגמרה ולמרות שכעסתי אמרתי למוכר בחיוך "יש לכם מזל שתקופת המבחנים שלי נגמרה". כנראה שאותו זה לא הצחיק והוא החליט להעביר לי שיעור בנימוסים והליכות. פה כבר הגעתי לנקודת אל חזור והעדפתי לשתוק בכדי לא להתפרץ. אפילו התנצלות לא קיבלתי כן?!
חשבתם שפה זה נגמר?! טעיתם.
בזמן שיצאתי מהחנות זועמת, נוכחתי לגלות שיש כתם רציני על המסך.
באמת ששקלתי לוותר על כספי רק לא לראות את פרצופו של אותו מוכר שוב.
(מרוב כעס לא חשבתי פשוט לבטל את התיקון, לדרוש את כספי חזרה ולברוח משם!)
נשמתי עמוק וחזרתי לחנות, הוא קרא לטכנאי שדווקא היה נחמד, והזדהה עם התסכול שלי, "זה יקח 20 דק' הבטיח". בשלב הזה כבר הייתי צריכה להגיע למלגה מהלימודים וידעתי שאפספס אותה. כשחזרתי, אותו מוכר דאג להתחבא רק בכדי שחלילה לא יאלץ לבקש את התנצלותי על הטרטור ועל עוגמת הנפש הקשה. גם על מדבקת הזכוכית שילמתי (קראתי פה ביקורות של כאלה שקיבלו אותה חינם). את המכשיר מסרה לי מישהי בחנות ולא טרחה להתנצל גם היא.
זה היה שיעור לחיים. הזול עולה יקר!
במדינה שבה התחרות בשוק גדולה וההבדל הוא שקל לפה או לשם. מה שקובע הוא השירות!!!
ואת זה, אין בגרין מובייל!