גודל ומשקל

גודל המצלמה תלוי בסוג ובייעוד של המצלמה. נהוג להבחין בין שלושה סוגים עיקריים של מצלמות דיגיטליות:


מצלמות קומפקטיות ואולטרא קומפקטיות: כל אדם הקונה מצלמה דיגיטלית קומפקטית, או אולטרא קומפקטית, מתעניין בעיקר בגודלה של המצלמה. מצלמה דיגיטלית קטנה וקלה היא מצלמה שלא מתעייפים מלשאת אותה איתנו לכל מקום, וחוסכת לנו את ההתלבטות האם המקום אליו אנחנו הולכים מצדיק נשיאת מצלמה. מצלמות דיגיטליות קומפקטיות, ובעיקר מצלמות אולטרא קומפקטיות שכבר כמעט לא נמכרות כיום, לא תופסות יותר מקום מהארנק או נרתיק המשקפיים שלנו, ולכן הן לא ממש מפריעות בתוך התיק. זאת גם הסיבה שפעמים רבות תמצאו אנשים משתמשים במצלמות כאלו בפאבים, מסיבות או מקומות אליהם לא תסחבו מצלמת DSLR גדולה ומגושמת. עם זאת, עלינו לזכור שבחלק מהמקרים, היתרון בלשאת את המצלמה לכל מקום בא לעיתים על חשבון איכות הצילום והפיצ'רים שמגיעים במצלמה, ולכן חשוב לעשות את האיזון בין הגודל הדרוש לנו, ורמת הציפיות בנוגע לאיכות התמונה.


מצלמות דמויות SLR (ידועות גם בשם מצלמות Super Zoom): מצלמות דיגיטליות גדולות יותר במימדיהן המשלבות יכולות ומפרט הקרובים יותר למצלמות DSLR מקצועיות, הן לרוב יקרות יותר ממצלמות קומפקטיות, אך מציעות מפרט עשיר יותר הכולל זום אופטי גדול יותר (בדר"כ נע בין X15 ל-X20), ולעיתים גם מייצב תמונה וחיישן גדול יותר.


מצלמות DSLR: מצלמות מקצועיות וכבדות, המאפשרות צילום במגוון רחב של אפשרויות ידניות ואוטומטיות, הוספת והחלפת עדשות, פילטרים ועוד. עם זאת, בחלק מהמקרים מצלמות אלו אינן כוללות אפשרות לצילום וידאו, וברוב המקרים האפשרות היחידה לצילום היא דרך העינית (ולא באמצעות המסך). במצלמות מסוג זה נדון במדריך נפרד.


מצלמות ללא מראה (Mirorless): במצלמת מירורלס למעשה אין את המראה הפנימית שקיימת ב-SLR וב-DSLR שמאפשרת לדעת בדיוק איך תראה התמונה. במקום זאת, יש לה חיישן גדול שקולט הרבה יותר אור ומתרגם אותו ישירות לתמונה. היתרון הוא מצלמה מקצועית קלה וקטנה יותר, אך עם חיי סוללה קצרים ותמונה פחות חדה מאשר ב-DSLR.


זום אופטי

זום הוא היחס בין הקצה הרחב לבין הקצה הצר של העדשה, או במילים אחרות, עד כמה ניתן להתמקד ולהתקרב אל תוך התמונה. תמיד רצוי למצוא מצלמה דיגיטלית בעלת נתון זום גדול ככל האפשר. בעניין הזום יש להפריד בין זום אופטי, נתון המתייחס לזום שניתן להשיג באמצעות עדשות המצלמה, בלי להתפשר על איכות התמונה, לבין זום דיגיטלי, עליו עוד נרחיב בהמשך. במצלמות קומפקטיות, נתון הזום האופטי השכיח ביותר הוא 3X, כלומר הגדלה בשיעור של פי 3. לרוב, הזום האופטי במצלמות קומפקטיות ואולטרא קומפקטיות נע בשיעור שבין 3X ל-6X. מצלמות דמויות SLR מסוגלות להגיע לנתון זום גבוה יותר, ברמות של 35X ואף מעל ל100X, בדגמים יקרים יותר.


רזולוציה

רזולוציה היא מידת הפירוט שיש בתמונה, או במילים אחרות, כמות הנקודות (פיקסלים) ממנה היא מורכבת. כאשר נכתב על מצלמה שיש לה רזולוציה של 5 מגה פיקסל, פירוש הדבר הוא שהתמונה שהיא מפיקה מורכבת מ-5 מיליון פיקסלים. מצלמות קומפקטיות נעות בדר"כ בתחום שבין 10 ל-24 מגה פיקסל. מצלמות דמויות SLR נעות בתחומים שבין 12 ל-24 מגה פיקסל. ב-DSLR ניתן אף להגיע ל-100 מגה פיקסל.


נתון הרזולוציה הוא הנתון שמוצג תמיד באופן המודגש ביותר. עם זאת, חשוב לזכור כי זהו לא הגורם שמשפיע בצורה הכי משמעותית על איכות הצילומים, וייתכנו מצבים בהם מצלמה בעלת 12 מגה פיקסל תפיק תמונות באיכות גבוהה יותר ממצלמה אחרת בעלת 24 מגה פיקסל. חשוב לבחור מצלמה דיגיטלית תוך כדי התייחסות למכלול של מאפייני המצלמה ולא להסתנוור מנתון זה בלבד.


מייצב תמונה

כמה פעמים קרה לכם שצילמתם תמונה, וגיליתם מיד לאחר מכן שהיא מטושטשת ולא ברורה? בחלק מהמקרים, הבעיה נעוצה בשילוב של שני מרכיבים: רעידות בלתי נשלטות של היד האוחזת במצלמה, יחד עם צילום בזום גבוה. הזום הגבוה מתרגם כל רעידה ולו הקטנה ביותר, לתנועה משמעותית על המסך, וכך יוצר בצילום עצמו טשטוש שהורס ברוב המקרים את התמונה. במצלמות המתקדמות, קיים פתרון הנקרא מייצב תמונה. מטרתו של המייצב למקד את התמונה, לנטרל את הרעידות ולמנוע את המצב שהזכרנו קודם. חלק ממייצבי התמונה בנויים בצורה בה העדשה נעה בכיוון הפוך לתנודות היד ומפצה בכך על הרעידות.


במייצבים אחרים, החלק שזז הוא למעשה החיישן עצמו. ישנן גם מצלמות המכילות מייצב תמונה שהוא תוכנתי בלבד, ולמעשה אין ממש "ייצוב תמונה". במנגנונים מסוג זה (הידועים גם בשם Anti-Shake) המצלמה מגדילה את ה-ISO על מנת להשיג מהירות צמצם גבוהה יותר, ובכך לנסות ולנטרל טשטושים הנובעים מתנועה מהירה או תאורה נמוכה.


בבחירת מצלמה, מומלץ לחפש מצלמה בעלת מנגנון ייצוב תמונה כלשהו, ובעיקר כדאי לחפש מצלמה בעלת מנגנון ייצוב מובנה בתוך העדשה.


מהירות צמצם ורוחב פתיחת התריס

ברוב המצלמות הדיגיטליות, טווח מהירויות פתיחת התריס נע בין שניות ספורות לאלפיות השניה. טווח רחב יותר של קביעת מהירות פתיחת התריס מאפשר לנו צילום איכותי במגוון רחב יותר של תאורות. אם נרצה לצלם בתנאי תאורה נמוכה, נשתמש בקצה הגבוה של הסקאלה העומד על שניות בודדות במצב ידני. מצד שני, כאשר נרצה לצלם במקום בו התאורה היא חזקה, נבחר במהירות פתיחת תריס מהירה יחסית על מנת למנוע מצב של חשיפת יתר. כאשר מצלמים במצב אוטומטי, המצלמה בוחרת בעצמה את הטווח בהתאם לתאורה במקום בו אנחנו מצלמים.


קיים יחס ישר בין מהירות פתיחת התריס, לבין רוחב פתיחת הצמצם. כפי שמהירות פתיחת התריס משפיעה על כמות האור הפוגע בחיישן, כך גם רוחב פתיחת הצמצם משפיע על כמות האור הנ"ל. נתון זה נמדד ביחידות הנקראות F-Stops , ומופיע במצלמות קומפקטיות בדר"כ בשיעור שבין 1/2.8 ל-1/8.


למאפיין זה תפקיד קריטי בקביעת עומק השדה. עומק השדה הוא מונח המתייחס להתמקדות על אובייקט, כאשר ה-F-Stops קובעות את מידת ההתמקדות. פתיחה רחבה יותר (דהיינו, בשיעור הקרוב יותר ל-1/2.8) מאפשרת לנו התמקדות בפריט אחד כאשר הרקע שלו יותר מטושטש. לחילופין, כאשר אנחנו מעוניינים להתמקד במספר אובייקטים במרחקים שונים, מומלץ לבחור בפתיחה צרה יותר של התריס בשיעור הקרוב יותר ל-1/8.


גודל החיישן וטווח ISO יעיל

נתון ה-ISO מתייחס לרגישות החיישן לאור הפוגע בו. ככל שה-ISO יותר גבוה, רגישות החיישן עולה, והדבר מתבטא ב"רעשים" בתמונה,תופעה המוכרת לנו גם בשם "תמונה מגורענת". מומלץ לצלם ב-ISO נמוך ככל האפשר, בהתאם לתנאי התאורה, על מנת לקבל את התוצאה הטובה ביותר.


כדאי לשים לב גם לנתון גודל החיישן. הגודל הסטנדרטי לחיישנים במצלמות קומפקטיות ובמצלמות דמויות SLR הוא לרוב 1/2.3. הנוסחה כאן היא פשוטה: חיישן גדול יותר ייתן לנו ברוב המקרים תמונה איכותית יותר, בתמונות בהן התאורה חלשה, ובשימוש ב-ISO גבוה.


מסך ועינית

אחד החידושים שהביאו איתן מצלמות דיגיטאליות לעולם הצילום, הוא מסך מובנה דרכו ניתן להביט בצילומים שצילמנו באמצעות המצלמה. מסך גדול וברזולוציה גבוהה נראה לרוב מרשים יותר ומאפשר צפיה נוחה בתמונות. עם זאת, יש לזכור כי ברוב המקרים מסך גדול יותר צורך גם יותר כוח מהסוללה ומקצר את זמן השימוש במצלמה. כמו כן, ניתן למצוא בשוק מצלמות בעלות מסך מפרקי. מסך זה יכול לנוע ממקומו ולאפשר לנו לבצע צילום עצמי, ולראות את עצמנו על המסך, או לצלם ולראות את התמונה כאשר אנחנו מחזיקים את המצלמה בזויות לא שגרתיות (מעל הראש לדוגמא). בשל העובדה שניתן לקפל אותו, מסך מפרקי חשוף גם פחות לפגיעות ולשריטות.שימוש בעינית צורך פחות כוח מהסוללה, ולעיתים נוח יותר כאשר אנחנו מצלמים באור יום. ישנם שני סוגים של עיניות למצלמות דיגיטליות:


עינית אלקטרונית: בנויה באופן דומה למסך קטן, ומציגה את הגדרות הצילום בתוך העינית עצמה. כמו כן, דרך עינית אלקטרונית ניתן לראות את התמונה כפי שתצא בצילום עצמו, עם הזום שבחרנו, המיקוד ולמעשה כל שינוי שביצענו בתמונה.


עינית אופטית: עינית המורכבת בנפרד מהעדשה המשמשת לצילום עצמו. הבעייתיות בעדשה מסוג זה היא שהתמונה המוצגת בעינית זו לא תמיד זהה לתמונה שתצא בפועל בצילום. יתרונן המרכזי הוא פשטות המבנה שלהן והעובדה שהן פחות חשופות לתקלות. כמו כן, מאחר והן אינן דורשות כוח חשמלי (אלא אם כן אנחנו מעוניינים בזום) ניתן לצפות דרכן מבלי להדליק את המצלמה.




מקור חשמל

במצלמות דיגיטליות קומפקטיות, הסוללות הנפוצות ביותר הן סוללות AA. חלק מהמצלמות דורשות שימוש ב-4 סוללות, וחלקן מסתפקות רק ב-2. כדאי לשים לב לעניין זה מאחר וכמות הסוללות שהמצלמה מכילה משפיעה באופן ישיר על משקלה וגודלה. אם גודל המצלמה ומשקלה הם קריטיים עבורכם כדאי לבחור במצלמה הדורשת רק זוג סוללות להפעלתה, אך יחד עם זאת יש לוודא שזמן הפעולה של המצלמה סביר ושאין צורך להחליף ולהטעין את הסוללות לעיתים תכופות מדי.


מנגד, רוב המצלמות כיום מגיעות עם סוללות ייחודיות. בדר"כ סוללות אלו מחזיקות מעמד יותר זמן, והן קלות וקטנות יותר. למרות יתרונות אלו, כדאי לזכור שקשה יותר להשיגן, ובמידה ותקלעו למצב בו הסוללה נגמרה, ואין לכם זמן או מקום להטעין אותה, לא ניתן להיכנס לכל חנות ולרכוש סוללות אחרות במקומה.


כרטיסי זיכרון

ישנו מספר רב של פורמטים לכרטיסי זכרון בשוק. במידה וכבר יש ברשותכם מצלמה דיגיטלית, או כל מכשיר אחר עבורו רכשתם כבר מספר כרטיסי זיכרון, כדאי אולי לשקול קניה של מצלמה התומכת בכרטיסים שכבר נמצאים ברשותכם, על מנת לחסוך קניה של כרטיסי זיכרון חדשים. על הסוגים השונים של כרטיסי זיכרון, ומהירויותיהם נדון במדריך הקניה לכרטיסי זיכרון.


חיבור למחשב

בעבר, הדרך היחידה לראות תמונות שצולמו במצלמה, היתה לפתח את הפילם במצלמה. כיום, מצלמות דיגיטליות מאפשרות לנו לצפות ולהדפיס את התמונות דרך המחשב, או להציג את התמונות על מסך הטלויזיה. החיבור הנפוץ ביותר למחשב כיום הוא חיבור USB. רוב המצלמות הקיימות בשוק תומכות בחיבור USB 2 המהיר יותר, אולם עדיין קיימות גם מצלמות התומכות רק ב-USB 1.1. כך או כך, ניתן להעביר את התמונות מהמצלמה באמצעות כרטיס הזיכרון וקורא כרטיסים המחובר למחשב, כך שלא חייבים לתת דגש גדול מדי לסוג החיבור. המילה האחרונה בחיבור מצלמות למחשב הוא חיבור אלחוטי בתקן Wifi. המצלמה מצוידת למעשה בכרטיס רשת אלחוטי מובנה, ומאפשרת העברה של התמונות באופן אלחוטי אל המחשב. הדבר אמנם חוסך את הצורך להסתובב עם הכבל של המצלמה, אולם הוא מחייב שימוש במחשב בעל כרטיס רשת אלחוטי. בחלק מהדגמים קיים גם חיבור HDMI mini.


מאפייני תוכנה

מלבד המאפיינים הפיזיים הקשורים למפרט ולרכיבי המצלמה, כדאי לשים לב למאפיינים הקשורים לתוכנת המצלמה עצמה.


פיצוי חשיפה: פיצוי חשיפה מראה לנו את כמות האור שתופיע בתמונה הסופית, כאשר נושאים כגון טווח מהירות פתיחת צמצם, רוחב פתיחת התריס, ו-ISO באים לידי ביטוי בשימוש באפשרות זו. במילים אחרות, פיצוי חשיפה הוא למעשה מדידת התאורה בתמונה. ברוב המצלמות, טווח פיצוי החשיפה נע בין (-2) ל-(2 ). הטווח הרצוי לצילום נע בין (-0.3) לבין ( 0.3), והמצב האופטימאלי הוא צילום במצב 0. הסימן (-) מסמן שהתמונה לא מוארת מספיק, ומנגד, הסימן ( ) מסמן כי התמונה מוארת מדי, או בשפה מקצועית "תמונה שרופה". פרט נוסף המשפיע על פיצוי חשיפה הוא מצבי מדידת אור שונים הבאים במצלמה בתור ברירת מחדל.


זום דיגיטלי: בניגוד לזום אופטי, זום דיגיטלי עושה שימוש בתוכנת המצלמה על מנת להתקרב אל תוך התמונה, בדומה לשימוש ב"זכוכית מגדלת" בתוכנות ציור במחשב. אין כאן ממש "התקרבות", וכאשר משתמשים בזום דיגיטלי, מספר הפיקסלים בתמונה מצטמצם, ולמעשה, איכות התמונה נפגעת מכך. לפיכך, אין סיבה להתרשם מנתון זום דיגיטלי גבוה.


במצלמות קומפקטיות, נוהגים יצרנים מסוימים להדגיש נתון זום המורכב משקלול שני סוגי הזום, לכן יש להקפיד להבדיל בין שני סוגי הזום ולוודא שהמצלמה שרכשתם כוללת בתוכה זום אופטי המתאים לדרישותיכם.


מצבים מוגדרים מראש: כל המצלמות הדיגיטליות דמויות ה-SLR, וכמעט כל המצלמות הדיגיטליות הקומפקטיות כוללות בתוכן מספר מצבי צילום מוגדרים מראש כגון תמונת נוף, צילום לילה, פורטרט צילום ספורט ועוד. מצבים אלו מאפשרים למשתמשים החובבנים להגדיר את המצלמה במהירות לסיטואציה בה הם נמצאים על מנת להשיג תוצאה טובה. בנוסף, קיים מצב צילום אוטומטי, המסתמך על חיישני המצלמה עצמה להתכוונן להגדרות המתאימות לאותה סיטואציה. בין אם מדובר במצב אוטומטי, ובין אם מדובר במצבים מוגדרים מראש, ברוב המקרים המנגנונים הנ"ל לא יכולים להשתוות לכוונון ידני הנעשה בידיים מקצועיות, ולכן כדאי לא להתעצל, לקרוא את כל ספר ההוראות שמגיע עם המצלמה ולנסות ולתפוס עם הזמן מיומנות בצילום ידני במצלמה שרכשתם.


אפשרויות דחיסת תמונה: רוב המצלמות הדיגיטליות כיום שומרות תמונות בפורמט JPG.

זהו הפורמט הסטנדרטי והדחוס ביותר לשמירת תמונות. במידה וברצונכם לערוך את התמונה באמצעות תוכנות עריכה גראפיות מתקדמות, רצוי לבחור במצלמה המסוגלת לשמור את התמונות בקובץ לא דחוס, הידועים גם בשם RAW.


וידאו: מצלמות סטילס דיגיטליות מיועדות בעיקר לצילום תמונות ולא לסרטונים. עם זאת, רוב המצלמות הקומפקטיות מאפשרות כיום גם צילום של סרטוני וידאו. איכותו של הוידיאו במצלמות מסוג זה נקבע עפ"י רזולוציית הסרט, ועפ"י הFrame Rate, שהוא למעשה מספר הפריימים המתחלפים בשנייה. ככל שה-Frame Rate גבוה יותר, כך גם התנועה בסרט חלקה יותר. במצלמות קומפקטיות, ניתן לרוב לצלם סרטונים ברזולוציה של עד 2K וב-Frame Rate של 30 תמונות בשניה.


המצלמות המתקדמות יותר מאפשרות צילום ברזולוציה של 1080p, ואף ב-2K וב-Frame Rate של 60 תמונות בשניה. חלק מהדגמים היקרים מגיעים עד 4K ב-30fps


צילום ברצף: חלק מהמצלמות הדיגיטליות מאפשרות צילום של כמה תמונות ברצף. הדבר שימושי למצבים בהם אנו מעוניינים לבצע צילום של עצם בתנועה. לחיצה רצופה על כפתור הצילום מאפשרת לנו צילום של מספר תמונות בבת אחת, ולבחור מבין התמונות שצולמו את התמונה הטובה ביותר. צילום ברצף נמדד ביחידות FPS, קיצור של Frames Per Second או אם תרצו בעברית: תמונות בשניה, ועדיף כעקרון לחפש מצלמה בעלת נתון FPS גבוה ככל האפשר על מנת להשיג מספר גבוה יותר של תמונות בזמן קצר יותר.


סוגי פוקוס: כל המצלמות הדיגיטליות הקומפקטיות ודמויות ה-SLR כיום כוללות בתוכן מנגנון פוקוס אוטומטי. פוקוס אוטומטי מופעל בדר"כ כאשר לוחצים חצי לחיצה על כפתור הצילום. הפוקוס ממקד למעשה את התמונה ע"י הזזת העדשות באופן שיאפשר יצירת תמונה חדה ומדוייקת. חלק מהמצלמות כוללות בתוכן אפשרות של פוקוס ידני, בו יש למפעיל המצלמה שליטה מירבית על אופן ההתמקדות בתמונה בהתאם למרחק לאובייקט, ולנקודה הספציפית בתמונה, בה הוא מעוניין להתמקד. למשתמשים המתקדמים מומלץ לחפש מצלמה בעלת מנגנון פוקוס ידני, שתאפשר להם ליצור צילומים ייחודיים ומעניינים יותר.


זיהוי פנים/חיוך: מצלמות רבות בשוק מסוגלות כיום לאתר ולהתמקד על פניהם של האנשים אותם אנחנו רוצים לצלם. מצלמות מתקדמות יותר מכילות אף מנגנון "זיהוי חיוך", אשר מלבד זיהוי פני המצולמים, ממתינות עד לשבריר השניה שבה יחייכו, ואז מצלמות באופן אוטומטי. תכונה זו שימושית במיוחד לצילום תמונות של ילדים, או תינוקות שבהם אנחנו מעוניינים לתפוס בדיוק את הרגע בו הם מחייכים.